משכיל לדוד, דברים כ״ד:י״ד

לא תעשוק וכו׳ והלא כבר וכו׳. ההרגש שמבחוץ דאטו לעני הוא דלא תעשוק הא לעשיר שרי ואמאי הא מ״מ גזל הוא:

מגרך זה גר צדק. אצטריך דלא נימא מאחיך ולא כל אחיך ונוציא גר צדק כ״כ התו׳ בפ׳ המקבל דקי״א:

בשעריך זה גר תושב וכו׳. כדילפי׳ מקרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

אשר בארצך לרבות וכו׳ דדרשי׳ לרבות כל שבארצך. ואם תאמר אמאי פסיק קרא בהך רבויי׳ דבהמה וכלים בין גר תושב לגר צדק הול״ל מגרך אשר בשעריך מארצך. וי״ל דא״כ ה״א דאשר בשעריך ודאי לאתויי גר תושב אבל בארצך ה״א דלאו לרבויי אתא לכל שבארצך מדלא כתיב אשר בארצך ועוד דכתיב בסוף וה״א דאינו אלא תנאה לומר שאינו עובר על לאו זה אלא בארצך אבל בח״ל אינו עובר אלא על לא תגזול ואע״ג דחובת הגוף היא דנוהגת אפילו בח״ל ה״א שאני הכא דגלי קרא מש״ה כתב רחמנא אשר בארצך באמצע בין הריבויי׳ ש״מ דהך נמי לריבוייא ועוד דהשתא שייך לכתוב אשר בארצך וממלת אשר מדרש כל אשר בארצך: